פרק ראשון - ירמי וחמי תעשו לנו תאומים
חודש וחצי של התראה מראש 4.10 איפה הילד, אצלי.
מיותר לציין שהנוכחות הינה חובה. כשאנחנו לומדות שגם ירמי בקטע אנחנו כבר יודעות שהלילה הזה הולך להיות לא פחות ממושלם. שלא כמנהגי איריס מקבלת אותי בתור מונית ספיישל, עם מנחת בשר לדני שנשאר לבד הלילה.
כביש שש המראה. מחליפה בגדים מהגרדרובה שבמכונית, ממגרש החניה נשמע הרוק העצבני והמשחרר של קילר. הבנים כבר בפנים. מתחילה ההופעה, בירות בקטנה, עשן סביב. אחרי שתי דקות אנחנו נוטשות את הבנים הכבדים ונודדות לקרב הבמה. איזו הופעה, אילו אנרגיות. כל שיר מקפיץ מקודמו מרחק יריקה מחמי. אושר צרוף ואנחנו שוב בנות 20. איריס בשליטה וירטואזית במילים, פריקית יותר ממני מסתבר.
חוזרות לבנים בסוף ההופעה רטובות מזיעה ועם גרון צרוד וניחר. יושבים מקשקשים ולקראת חצות מפזרים את ההפגנה עם החלטה חשובה להפגש גם בהופעה הבאה.
שעות קודם לכן- היא: אז ההופעה זה היום? אני: באה לישון? ומה מחר? רעיונית. פג תוקף בקרוב מידי.
איריס מרימה טלפונים קושרת קשרים וטיפול וואטסו בגונן מתארגן. Where the hell is gonen?
לא ממש משנה, שעה וחצי נסיעה, כיוון כללי צפון רכב חברה ווייז. העיקר שיש טיפול. היתר כבר יזרום משם.
משכימות קום ויוצאות לדרך, יום כיף שכזה רצוי להאריך כמה שיותר. עוצרות לקפה במרכז ופורסות כנף לכיוון ארוחת הבוקר.
אי תכנון הזמנים שלנו מושלם ואנחנו מספיקות לטבול רגליים בנחל עד שהמקום נפתח.
מיותר לציין שמהבוקר לא היה רגע שמי מאיתנו שתקה. ארוחת הבוקר מפנקת ואנחנו ממשיכות לטיפול מולנו נפרש נוף ארוחת הצהריים. פרות חומות רועות על הר ירוק בעוד אנפות לבנות עושות להן נעים בגב. אי אפשר שלא להזדהות. מלכות בזולה מושלמת עם בריזה והשיחה שלנו שתופר לה בין הדממה ופכפוך המים. מחכות למעין.
מעיין די מופתע למצוא אותנו מקשקשות לו במרפסת. בדרך כלל האורחים מסתבכים ומתקשרים לקבל הכוונה בדרך. אנחנו כבר עמוק באווירת יום חופש ואיריס מתנדבת להיות ראשונה לטיפול. אני והמצלמה נשארות לשעה מופלאה של שקט במרפסת. אפילו לספר שהבאתי אני לא מספיקה להגיע. איריס מסיימת את הטיפול תענוג לראות אותה שלווה במים - מה גם שתקה במשך שעה שלמה... אני נכנסת למים מתמסרת לטיפול של מעיין.
וואטסו - הכי קרוב לחזור לרחם. מים חמימים ועם המטפל הנכון והנכונות להרפות את כל הגוף - חוויה מדהימה.
אנחנו ידועות בתור מפונקות - ועיסויים זה נפלא, אבל התמכרנו לוואטסו.
אחרי שעה שחלפה מהר, אני מסיימת את הטיפול ואיריס מצטרפת למים.
חזרה על המרפסת רגועות ונינוחות, יושבות לשיחה עם מעיין.
במסעותינו עברנו כמה ידיים של טיפולי מים, הפעם החוויה היתה לא פחות ממושלמת. מעיין מספר על הניסיון שלו ושל אשתו יפית - והעסק שהחזיקו במשך שנים בירושליים. על ההחלטה לעבור לגליל - ועל העסק שראוי כל כך להמריא.
מעיין מצלם תמונה של שתינו - שווה 1000 מילים.
אנחנו מעדכנות את מעיין לגבי הרעב שתקף אותנו ומבקשות הכוונה לפרה הקרובה.
יש איטלקית, בשרית מעודנת ובשרית אכזרית. אנחנו כמובן מבקשות הכוונה לזו האחרונה.
אלוהי הוויז מעריך את הדרך ב 20 דקות ואנחנו נפרדות לשלום - עם הבטחה לחזור בקרוב , פנינו לקצרין.
פרק שלישי - הפרה המאושרת
אנחנו נוחתות בחזית של מיטשוס. חגי הבעלים יושב בחזית המסעדה עם המנגל הפרטי שלו מטעים את חבריו בנתחים מעולים.
תופסות שולחן ומזמינות נתח מנת ילדות של פורטרהאוס. 750 גרם.
שמענו לעצתו של מעיין ולא הזמנו מנות ראשונות. אפילו לא יין.
עושות כבוד לבשר שמגיע במהרה לשולחן - מידיום רייר. הנתח מונח על מנגלון קטן שומר חום , הסכין והמזלג נשארים בצד. אנחנו אוכלות עם הידים (משתדלות לגנוח בשקט) . איריס מתעצבנת על כל באי המסעדה שמזמינים עוף. אני מגיעה לתובנה שפרה כזו טעימה - אין ספק שהיתה מאושרת. אנחנו גם כמעט ולא מדברות. גם הבשר מסתבר , היה לא פחות ממושלם. אנחנו נרגעות מתענגות וקופצות לאיטליז הסמוך לצוד פרה קטנה לארוחת הערב למי שנשאר בבית. חגי מגיע עם הקינוח - צלעות נטפות של טלה, מעדן - אנחנו מוצצות אותן בשקיקה בעוד שני נתחים יפים של אנטרקוט נארזים לנו למשלוח. לדרך אנחנו מקבלות שוק טלה מבושמת פרוסה ישירות מהמנגל ודרישת שלום חמה למי שמחכה לפרות בבית. גם לפה - אין ספק שנחזור.
פרק רביעי - עם רן על הבר
מתחילות להתגלגל חזרה הביתה, ברור לנו שצריך להיות גם קפה בדרך - מוקדם לנו להרוס את כל הטעמים שמתגלגלים לנו עדיין על הלשון. שוק הטלה מפזר ניחוחת נעימים באוטו - ואנחנו מתפנות להנות קצת מהנוף המופלא של הרמה ומזג האוויר המושלם. אחרי הסעודה הלילית האחרונה בה השכנה גמרה את ליקר הקפה , אנחנו מחליטות לעצור בצד לתדלוק של הבר ביקב עמיעד.
סיור בחנות היין המושקעות - והנה אנחנו שוב על הבר, מגלגלות שיחה עם בחור צעיר- שמבין ענין באלכוהול. תשאלו כל מה שתרצו, אומר רן - ואני מציעה את איריס לדו קרב, את זו אתה יכול לשאול. הבר מתמלא לאיטו בכוסיות קטנטת של ליקרים - כל אחד מענג חיך יותר מקודמו. פסיפלורה (3 קילו פרי לבקבוק), ריבת חלב, קוקוס, שוקולד לבן, דובדבנים,שוקולד מריר - ולקינוח , כי עכשיו באמת צריך - שתי כוסות שוט מלאות באספרסו (במקום וודקה).
השיחה עם רן מרתקת - מחליפים אנקדוטות וסיפורי יקבים, טיפים לנהיגה נכונה ועוד נושאים רבים שיכלו למלא בעצמם פוסט שלם. רן מעדכן אותנו שיש להם גם איטליז וחנות גבינות בחובו - וכנראה שגם לפה נאלץ לשוב.
איריס מאמצת בקבוק פסיפלורה ואני לוקחת חסות על ליקר שוקולד לבן - אנחנו נפרדות לשלום וחוזרות הביתה.
סיכום היום -
אז נכון שהבטחתי קורס צילום, איריס צילמה אותי מחויכת אחרי הטיפול באוטומט - וזכתה במחמאות למורה הנפלאה שהיתה לה.
המצלמה של איריס לא ראתה אור יום - והיא עדיין מחכה להסברים על צמצם/חשיפה /עומק שדה וקומפוזיציה.
לא נורא, אולי יצליח לנו יותר במפגש הבא.
איריס בכל מקרה, אמרה שהיא נורא אוהבת קורס צילום.
