,רמת האירגון וחלוקת המשאבים שלנו עלתה לרמות עילאיות
.מסתבר שככל שיש יותר מכשולים וקשיים אנחנו מצליחות למצוא פתרונות יצירתיים יותר להפגש
.עושה רושם שטרם נולד מי שיצליח להפריד את החלבון מהחלמון פה
,בוקר
.מכונת הקפה דולקת וקפה ראשון יוצא לדרך
-ובכן, מעשה שהיה כך היה
,אחרי שבוע עמוס מלא חוויות ואחרי שלא התראינו משהו כמו שלושה ימים רצופים
נפגשנו לשיחה על עניינים ברומו של עולם שצלילות דעת אינה בהכרח מתאימה להם
ומאחר שקארף הרוזה היה יעיל בפעם הקודמת, החלטנו לחזור אל ברוך
מזג האוויר עדיין נעים בערב בחוץ, שבנו אל השולחן הקבוע שלנו
.וכיוון שאנחנו באמת מרגישות בבית בבית היין, חלצה איריס נעלים
,מלצר שטרם יצא לו לתהות על קנקננו - הציע תפריטים
אין צורך - קארף רוזה קראנו בתאום
-ומה ליד
? כרובית
? סלק
.מה הקשקוש הזה ?! מהיכן התובנה הזו ,שכשיושבות שתי נשים הן צמאות לירקות
טעות גדולה ! הן צמאות לדם! וכך במהרה הגיע הקארף לשולחן
מלווה בנישנוש של סטייק אנטריקוט מדמם לתוך רוטב ערמונים
.וככל שהתרוקן הקארף , כך זרמה לה השיחה
למי שטרם פקד את בית היין, צריך להסביר שהמקום נמצא בלב קיבוץ מעברות
. ומדי פעם גם כלבי הקיבוץ פוקדים את הבר השכונתי
*אנחנו אוהבות כלבים, כל עוד הם לא אוכלים לנו את האוכל
,לכן לא ממש התרגשנו, שכלבלב נחמד התקרב לשולחן מקשקש בזנבו
תוך שניות ספורות היתה אחת הנעליים בפיו והוא החל לברוח
,לקח כמה שניות נוספות לסדר את הראש
. להבין את המצב ולהתחיל לרדוף אחריו
אחרי ריצה קצרה בין בתי הקיבוץ ובעזרתו של אחד מאורחי המקום איגפנו את הכלב הסורר
.והנעל הושבה לסינדרלה
היות והשעה היתה כמעט חצות, מיהרנו להזמין קראמבל תפוחים ליד הסאנגריה-קאווה שלנו
סיימנו לדון בנושאים הבוערים, לכבות את השריפות וללבן את הסוגיות ברומו של עולם שעמדו על הפרק
.וחזרנו הביתה לישון
* אדי
,במסגרת מסעותינו במינכן, ראה אודות, ערכנו פיקניק בפארק
.ביקור סופר ואיסוף מצרכים מענינים הוא חלק בלתי נפרד מטיול חו”ל
.קנינו נקניק, לבבות ארטישוק , שוקולד ובקבוק יין קטן ושמנו פעמינו לפארק
,אחרי שפרסנו לנו את ארוחת הבוקר על הדשא, התקרב כלבלב שעשה רושם כלא מזיק
"? אך אללי התקרב מידי לסלמי וברח שנקניק בפיו וסיגל קוראת אחריו - “אמא מרשה
... מאוחר יותר גילינו ששמו של הכלב אדי ואז גם למדנו לשמור היטב על הנקניק שלנו
למה, למה לא באתי, למה אני כזו עצלנית, למה... אין עליכן
השבמחק