החיים המשוגעים (la vida loca)

כביש החוף, שישי בצהריים, במקום לנוח שנ"צ עצבני אחרי קצת business & pleasure  בעיר הקודש,

אנחנו מוצאות עצמנו דוהרות לכיוון כור מחצבתנו , חיפה. (אני דוהרת, איריס בשנת היופי שלה)

אומרים שהזוגיות הכי טובה צומחת שיש רקע דומה ואמנם , נפגשנו רק לפני שנים בודדות, אבל את

זכרונות האהבה לחיפה של פעם אנחנו חולקות, קריפס וואלה ופרגו, לא אומרים כלום לחברינו

מהביצה התל אביבית.

אבל נחזור 24 שעות אחורה, שאז הינו בדרכנו , בכיוון ההפוך לירושליים. עבודה משותפת בעיר

היתה סיבה נהדרת לקבוע תאריך חודש מראש ולשריין יומיים ברצף בעיר.

אחרי דיונים והתלבטויות רבות ועל מנת להרגיע את התאומה ה"מודאגת מרעב" ,הוזמן מקום ל"סדנא" וברגע האחרון הוחלט גם לנצל שובר מתנה שקיבלה, וללכת על חוויה רומנטית של לינה במלון עלום, אחרי שטלפון למקום אישר שיש עבורנו חדר, על הדרך הזמנו מקום לסיור מקצועי במחנה יהודה עם ליאור, במסגרת ארועי החמשושליים.

צהריים, עוצרות בדרך לחומוס באבו גוש ומוסקה- כי בדיוק  יצאה מסיר גדול ומהביל עם אפונה

שוחה ברוטב אדום.

באתגר העבודה עמדנו בכבוד- מיפינו, צילמנו מדדנו ותעדנו. המשכנו למרכז העיר להמשך פגישת העבודה ,

הבו לנו פרויקטים! איך הזמן חולף שנהנים.

בשעה 18:00 שמנו פעמינו למלון, עייפות אך מלאות אדרנלין מחשבות והתחבטויות.

חניון סמוך ופתאום אנחנו מגלות שאנחנו נמצאות ממש במרכז העיר, בקבלה אנחנו מקבלות 3

מפתחות, אל תשאלו שאלות. כן, הכל שלכן.

המעלית לוקחת אותנו לקומה השישית, הדלת נפתחת ואנחנו מרגישות ממש כמו עליסה בארץ

הפלאות, כשאנחנו מוצאות עצמנו צועדות לאורך מסדרון,  עם שלושה חדרי שינה, אל סלון, פינת

אוכל ענקית ומטבח מאובזר.

הכניסה לחדר

שלא נגמר

 אחרי שהבנו מה קורה, הרמנו טלפון זריז לנתי הספונטנית, שידלנו אותה בטוב להצטרף אלינו,

הרחבנו את השולחן בסדנא ורצנו לסיור בשוק.

 כשחזרנו מהשוק, ראינו את ז'ורז'ט בחניה ובלובי חיכתה לנו אחותנו לחטא.

אחרי התרעננות קלה – קפצנו לסדנא.

ומפה- רק נתי יכולה לתאר את השתלשלות העיניינים *

הסדנא

רק נציין , שאחרי כוס היין הראשונה (שבאה אחרי שתי כוסות קאווה), הודיעה לנו נתי שאנחנו

מוזמנות לחיפה למסעדת טאפאס.
וכך, אחרי 12 שעות נוספות, שכללו התאוששות קלה, קפה, טיולי שוק ועוד קצת אוכל (מי אמר עזורה ולא קיבל?),

מצאנו עצמנו כאמור בדרך לחיפה.

איריס בעזורה

את המסעדה הזו טרם הכרנו, היא נמצאת ממש מול הסינטה בר, על חורבותיה של סושיה.

קיבלו את פנינו יפה, עם להקה שניגנה מוזיקה עליזה וכוס יין מצויין.

פעם ראשונה שלנו במסיבת בלוגרים.

המנות זרמו , כוסות שיקשקו , פנקס פתוח והיד רושמת.

מגוון גדול של מנות, מוגשות בצורה מפתה על כלי חרס צבעוניים.

קרפצ'יו דקיק, קרוסטיני עם סרדין ,  פילה ברמונדי על מצע פירה ורוד של סלק.

אנחנו כבר רגילות לצילומים של נתי , אך הפלאשים הבזיקו מכל עבר. 

ירון חתן השמחה הסתובב בין האורחים והאורחות - ודאג ליין זורם ושיחה נעימה.

 - לפי המנות שטעמנו והמגוון הרב  -  נראה שמתאים למקום לפעול על קו של מנות יומיות ומשתנות

,במנות עצמן ניכרת המחשבה על החיבור המפתיע בין המרכיבים וההגשה הפיסולית שלהן

.אני מניחה שאם הינו בוחרות את המנות לבד - הינו הולכות על קו קצת יותר מסודר

 שלושת הקינוחים היו מוצלחים – שילוב אקלקטי של קדאיף עם פאבלובה, פודינג לחם עם ריבת

חלב, וכבד אווז שנתי  שמרה עליו היטב (שהרי ידוע כי כבד האווז הינו מעדן בסכנת הכחדה...)

אני הייתי כבר עייפה, התאומה בתפקיד הנהגת התורנית הקפיצה אותי הביתה, מהר מהר 

לפני שהשבת נכנסת .

ואם אלא לא חיים משוגעים, אז נראה שנצטרך לחכות לגלגול הבא...

* להשלמת התמונה ולפורנו קולינרי מפורט יותר - בקרו בבלוג של נטאשה

צ'ק אין = שתפי את מיקומך עדכני אחרים היכן היית, לאן את הולכת ואיפה את עכשיו. (ומה את אוכלת...)

צ'ק אין 2 (*) ארוחת בוקר
המשלחת הגיעה. שטיח אדום נפרש במורד המדרגות.
ברוכות הבאות לשלוחה הצפונית של התאומות (הסיאמיות).
המרפסת ערוכה, שולחן ארוחת בוקר - ארוחה קלה, כי היום המתוכנן יכלול עוד הרבה.

 בשביל הבנות המגיעות לפרובינציה, מדובר בצ'ק אין מספר 2. בכדי לצאת למסע מחוץ לאזור החיוג שלהן חייבים לאכול קודם משהו קטן.
בתזמון המדויק מופיעה השמש מחד והעננים האפורים כנגד, באמצע הכרמל הירוק שלי.
סלטים , לחם, גבינות וגוש חמאה. לפתוח את התאבון, לרפד את הבטן - "שיהיה עם מה לספוג את היין..."
מאפינס בננות , ברוטב טופי בננות (יש מי שמתעקשת להוסיף חטא חמאת בוטנים על פשע) מקנחים את הארוחה,
קפה מהגאג'יה, למי שטרם שתתה. אחרי שמתעשתים ושואפים קצת אוויר צח - אפשר לצאת לדרך.

צ'ק אין 3 -יקב טוליפ 
במרחק דקותיים מהמרפסת נמצא יקב טוליפ, עושים כבוד למפקדת הטיול, אנחנו מתיישבות על הבר, היין נמזג , עדיין מידע רב להשלים, כוס ראשונה מוקדשת לענת שצועדת אל האור בימים אלו (מאוחר יותר יהיה גם בקבוק) שנאמר, על הכוס שנשברה, צריך הרבה כוסות יין להתאוששות מהירה.
בחוץ גשם, בפנים הגוף רק הולך ומתחמם - והנה נתי כבר מתחילה להתפשט....
כשמגיעים ל BLACK , שואלת ענת בתמימות - אז זה היין הטוב? אנחנו כבר בסדר.

(הזמנת השולחן בלימוזין נדחית, מפאת ארוחת הבוקר הקלה. ממשיכות ליקב יפתחאל, יקב יין ודבש)

צ'ק אין 4 - יקב יפתחאל
היקב לא נראה זר לסביבה במבול שיורד. ארובות השמיים יוצרות למבנה את התפאורה המושלמת . והנה אנחנו מגיעות, כמו נחיל דבורות מרכלות ומזמזמות, טועמות, מתענגות ומלקקות דבש.
היין הטוב, הדבש וריח של קרמים ארומטיים מדגדגים לנו את כל החושים. מצטיידות ביין לרוב  וחוזרות לכיוון לימוזין,
בשמיים אפורים וקרני אור שחודרות אותם .


( אבל לפני לימוזין, הבנות רוצות לראות את נדב, אז ראינו והתקבלה החלטה בפה אחד , לגמור אצל נדב....
אז חיכינו עם הצ'ק אין )

צ'ק אין 5- לימוזין
הפרות עברו לדום כשנכנסנו למסעדה, מפקדת הטיול הזמינה לנו שולחן נפלא ליד החלון, בקבוק יין נחלץ במהרה , והוקדש לפי הבטחה מוקדמת, לענת. נתי נעלמה לדגום את פינת הצליה היפיפיה ולחפש עבורנו את הפרה המדממת המושלמת.
לא עושים צ'ק אין לפני שמגיע הבשר. הגענו רעבות, הזמנו בנדיבות, שלא להעליב אף נתח, אנטריקוט, פילה, סינטה אסדו - מגוון מפואר שהגיע לשולחן, לא אחרי שליבי דרשה ונימקה- היא רוצה שיביאו כבר את הבשר, "כדי שנוכל לשתות אותו עם היין..." הבשר, קשה לתאר במילים - אבל אני חושבת שלרגע (קצר) חדלה הקשקשת - והשתררה שתיקת התפעלות.
מצלמות התחילו לתעד והידיים נשלחו.

בו במקום הגתה רונית מדד חדש לטיב בשר- שיכנס לספרי ההיסטוריה- "שווה גניחה..."
ואכן, היה שווה 6 גניחות, דירגה ענת. גניחות הסכמה נשמעו סביב.
בבשר שנשאר על העצם, טיפלה איריס ביסודיות והתמדה. נשיונל גיאוגרפיק HD, כשהיא יכולה להתחרות בלביאות הכי עצבניות, יש כבוד- הבנות הסכימו שככה היא הכי יפה... (הי בובה, נגבי את טיפת הדם מהסנטר)

                                                          לפני -

                                           אחרי -

אחרי שהבשר נגמר וגם הבקבוק המצוין השני שהגיע לשולחן, הגיע הזמן להפרד, מהבשר כמובן - ולהמשיך לנקודת הציון הבאה.

צ'ק אין 6 - נדב - HERE WE COME
חשבתם שזהו? שנגמר המקום?
אז לא, וכמו שצריך אחרי המלוח בא מתוק- ואחרי בשר במקום של בשר, חזרנו לקנח בנדב קינוחים. קפה לכולן - כי הדרך הביתה, ארוכה לרובנו - ושלושה קינוחים - רק כי הערמונים נגמר... גם כאן נרשמו אי אלו גניחות מהשולחן. שביעות רצון וסוף טוב ומתוק לטיול. והקלוריות? למי ששואל - כדברי הפילוסופית ענת - "אי'ל' פאת- בתחת" - והיתר- היסטוריה.

אז נכון, זה יום של כיף , החשבון אגב היה לא נורא בכלל, והחברה- לחברה כזו, באמת אין מחיר. כנראה ככה זה שמשחררים בנות תל אביביות בטבע, כיף גדול. לא הפסקנו לחייך, כמעט .
חברות טובות זה משהו שמאריך את החיים והפך אותם למשובחים.

ועכשיו המפקדת מארגנת את המסע ההדוניסטי מנקר העיניים הבא - אנחנו כבר במתח.

פוסט-בורגר

כשטבעון הפכה להיות קצת יותר מפנטזיה עבורי, אחת ההטבות המשמעותיות היתה "6 דקות מלימוזין".

לימוזין למי שלא יודע - או טרם התנסה, הינה מעצמה של B12, פרות שפונקו היטב לפני שהפניקו אותנו.

ללימוזין גם קצביה נפלאה, ממנה צויד המקפיא בקבבים והמבורגרים שווים ביותר.

תודות לאיריס, זכיתי במתנת חנוכת בית נהדרת של פלאנצ'ה לשתי להבות בכיריים, מה שמשאיר את הבית מבושם מהמבורגרים לכמה ימים ….

אנחנו אוהבות בשר ויש ימים כאלו בלי מילים - שחייבים לארגן לאיריס נתח כלשהו.

מסעדת הבית בשרון - היתה ונותרה פורטרהאוס, שחוץ מקינוח הלוונדר בניחוח מבשם השרותים אין לנו אף מילה רעה לומר וכל ביקור במקום הסתיים באופן מספק ביותר.

הבעיה עם בשר- היא בדרך כלל, המחיר.

שהרי עם נתח איכותי , צרוב קלות - עם כוס יין קטנה ליד, גם אם חולקים אותו (ועם איריס זו קצת בעיה לחלוק בשר...) עדיין יוצאים ביוקר.

ונחזור לטבעון, כשעוד הגענו לסיורי תחקיר באזור, סיפרה לי איריס על שמועה עיקשת שהגיעה לאוזנה, לימוזין פותחים בטבעון המבורגריה. נשמע טוב.

כאן צריך להגיע תאור קצר, איך איריס מגיעה מנקודה א' לנקודה ב' - פשוט - היא רואה את נקודה א' ואז מגיעה לנקודה ב'. לא ימין ולא שמאל. אלא אם כמובן, אני מנווטת  ואז - אפשר להגיע לירושלים דרך אילת ולכרמיאל דרך ראש הנקרה.... לכן היה כלכך מפתיע,  שהיתה זו איריס שזיהתה את ההמבורגריה הנסתרת הממוקמת בתוך תחנת הדלק ברחוב הראשי של טבעון.

לא חלף זמן רב בין הזיהוי , לבין הווידוא.

בלו בלג' - שנקראת על שם זן של פרות -הידעתם?
עוד לפני שנכנסנו התקיף אותנו ריח נפלא , בפנים קיבל את פנינו בר ארוך ......

בצהריים ארוחות עיסקיות שמוצאים אותך שבע , במחירי מקדונלדס, עם רבע בירה- שזה קונספט נפלא לארוחת צהריים. צ'יפס- או סלט כרוב למי שלא, יש גם טבעות בצל... המבורגר 180 בלחמניה טריה, יש גם לחמניות בריאות כפרית מקמח מלא... והשרות מהיר ואדיב.

מישהו אמר משהו על צ'יסר וודקה? (בתוספת של 3 שקלים, מחיר בזוקה....)
תפריט פשוט המספק מענה לכל אחד, במחירים לכל נפש, בשר טרי ולחמניות שתופחות מול העינים,
יצרו עבורנו מקום נעים לשבת ולקשקש, כך שאם איריס על הקו, הזמן קצר והמלאכה מרובה - מצאנו מקום אידיאלי למפגש.


אחרי ההצלחה המסחררת, החלטנו לשוב ולבדוק את המקום, הפעם עם עדת הזאטוטים - כי גם לדני ולגמדים מגיע המבורגר. המשלחת הגיע כלאחר כבוד מהכפר הרחוק לטבעון, אמצע השבוע - אחר הצהריים, ברית ערים תאומות זה כאן. שלוש מנות מבוגרים בתוספת גבינה, 2 מנות ילדים ועוד מנה של צ'יפס. 3/4 של מכבי, רבע לכל אחד. ארוחת ערב משפחתית מפוארת.
הילדים נהנו לשחק עם מגוון הרטבים והמבוגרים טחנו במהירות את ההמבורגרים הנוטפים - וכאן יש מקום לציין שהגבינה מתישבת לה ממש בתוך הקציצה - מה שהופך אותה מותכת ומותיר את ההמבורגר במצב מדיום חינני ביותר.
כולם יצאו מרוצים ומגרגרים, הילדים המשיכו לשחק בחוץ והמבוגרים להשלים פערים ולתכנן את הבאות.
אחרי קפה קצר (בבית) ופרידה מרגשת חזרה החבורה שבעה ועיפה לכיוון הכפר.
ההחלטה התקבלה - מיסוד הביקור - ימי שלישי , ארוחת ערב משותפת- פרות, ראו הוזהרתן!

אנחנו לא לוקחות שבויים

לרגל חגיגות נתי הקרבות עלינו לטובה, התכנסנו 5 בנות, שאוהבות את עצמן ואי לכך אוהבות גם אוכל טוב, לפרומו מנות קצרות בטפאו.

יומולדת נתי, למי שלא יודע, הוא משתה בן שבעה ימים ושבעה לילות ,

ומכיוון שהלוגיסטיקה הפכה קשה מאז שאיריס ואני כבר לא חולקות את אותו הדו, נקבע התאריך שבועיים מראש.

ילדת היומולדת קבלה את הזכות לבחור את הלוקיישן.

מה אומר , שבועיים נאלצתי להתמודד עם חרדת המנות הקטנות. לבסוף הגענו לפשרה והבטחה ברורה וחד  משמעית. מותק אם זה לא יספק אותך - הגי’פיאס מכוון כבר  לרחוב רזיאל דוד 29, תל אביב, יש לומר שנתי עמדה כסלע איתן מול הקיטורים והרמזים הדקים שלנו.

בצורה מפתיעה ויוצאת דופן, הגענו למסעדה בזמן - אפילו לפני הזמן, שבידינו בקבוק יין עם ברכה, הודות ליינן האהוב עלינו, אסף.

התיישבנו לשולחן העגול וחיכנו לאבירות הנוספות, כיוון שכך מיהרנו להזמין שתי כוסות קאווה.

הקאווה הגיעה במהרה וכך גם הבנות , שחצו את הכביש מהסינמטק הסמוך.

הסעודה החלה, פקקים נחלצו, והיין זרם.

היין שפתח את הארוחה – היה לא אחר מאשר בנה בכורה של ליבי,

למרות שזה, לא הספיק מעולם לשהות  בחבית , התענגה עליו ענת וכבדה עצמה בכוסית נוספת ,היתר הסכימו - שליבי יודעת יותר מרק לכתוב על יין.

נתי וענת לקחו פיקוד, כשנתי מכתיבה לענת  את המנות וענת, מנסה לעמוד בקצב.

כשהמלצר הגיע- הוא כבר קיבל רשימה מלאה  של מנות הפתיחה.

הנוהל ברור - בנות בלי ידיים, כשמגיעה מנה לשולחן - נתי עושה לה בוק.

רק אחר כך ניתן אור ירוק להסתערות, מנות טעימות טעימות וכשלא ברור , או טרם מוצו הטעמים, לא היתה ברירה והוזמנה מנה זהה על מנת לבדוק הנושא לעומק, ואפילו עוד אחת- אם ממש היה צריך (פטריות ענת?)

היין השני והשלישי , יש לציין, היו מיקב ויתקין וליוו את הארוחה בכבוד.
עד מהרה הפך השולחן לשדה קרב.

סכינים ומזלגות מסתערים מכל עבר, יין גועש לתוך כוסות גדולות - ושיחה מתגלגלת, על החיים וחיות אחרות.

אז את נתי הכרנו באל ג’נינה, ממשתאות בייגלה הראשונים והתמימים, לפני שנה...

כשהגענו למסעדה, נצטוותי להפעיל את האינסטינקטים שלי ולבחור לנו שולחן, כזה עם חברה טובה ואנשים מנומסים שישאירו לנו גם קצת אוכל, שהרי היו מנות משותפות.

לא חושבת שיכלנו לבחור טוב מזה, איתרנו שולחן עם נשים וגברים, עם שני כסאות פנויים וחיוכים לבבים. התיישבנו הצגנו עצמנו וכך זכינו להכיר את נתי, את טל ואת ליבי - שנכנסו בקלות ובמהרה לליבנו.

הארוחה עברה בנעימים, שתאוות האוכל המשותפת עזרה לחיסולן של המנות ועדיין היה מדובר בשולחן מנומס כך שכולם טעמו מהכל. אחרי הארוחה הוחלפו מספרי טלפון - והקשר נשמר.

  

מה נאחל לך נתי ?

שנה נפלאה וקלה, אוכל טעים וריגושים, הרבה חברים ואהבה,

הדרך בה את בוחרת לחיות את החיים והחברים שאת ממגנטת אלייך, מעוררים השתאות.

שיהיה לך טוב והרבה – כי יסכימו איתי כולם, שפשוט – מגיע לך!

כמובן שאחרי שנסתיימה הארוחה, המשכנו, שהרי קינוחים צריך -

אני חושבת, שעם הכפות הגדושות בקצפת , שהועברו מאחת לפיה של השניה , על הבר בדיקסי , יכולות הינו לככב בסרטים מז'אנר מסויים מאוד.

היה ערב מקסים – ואנחנו רק יכולות לאחל לך שנה מלאה בערבים כאלו  ובימים נפלאים.

אוהבות

איריסיגל

ק פ ה

ציטוט נבחר משיחת הבוקר -"הבנתי שיש איזשהו מאריך, ששמים על הצ'ופצ'יק ומשפר את איכות ההקצפה"

מודה, תמיד אהבתי קפה.

הריח של הקפה הקלוי והטחון שסבתא שלי נהגה לבשל,

התפקיד שלנו, הנכדים , לספור עד 20, כשהקפה נטחן במטחנה

או לחילופין לארגן כוסות קטנות ועדינות עם צלוחיות תואמות להגשה

והאזהרה החמורה, ילדים ששותים קפה- יהיה להם סנטר עקום

אבל, לרמות כאלו- הגעתי רק בזכות איריס

מכונת הקפה בבית, הפודים והחלב

.כל בוקר

לפני הספירה, היתה גם תקופה של בית הקפה השכונתי בתחנת הדלק.

להפריד בין קודש לחול, ההפסקה הקצרה והנפלאה - אחרי ששמים ילדים בגן ולפני שמתחילים עוד יום עבודה , אינטנסיבי.

אך מה לעשות, התענוג המצטבר לא היה זול, ואחרי שהפסקנו לשתות בבית הקפה, גם הוא נסגר.

מי יודע עד כמה זה קשור אלינו.

אבל, אצל דני ואיריס, אין דבר שלא ניתן להכניס לגליון אקסל. והחישוב של עלות קפה בבתי קפה  לצד השקעה במכונת קפה איכותית שתשאיר את איריס במצב רוח שניתן להתמודד איתו - היה ברור כשמש בצהרי יום.

מכונת קפה.

אז עברתי קורס בריסטה קצר, וכל בוקר שני הפוך, הימני עם סוכרזית - וכל זה בכלל לפני שמתחילים לדבר.

קצרה היריעה לתאר כמה קפה זרם במכונה, כמה דיברנו ועל אילו נושאים, כמה נפשות תמימות ושאינן תמימות נטחנו לצד הקפה,כמה תובנות מעמיקות על החיים נחשפו בפנינו.

היו ימים של קפה אחד וקריאה שקטה של עיתון הארץ

היו ימים של שניים ושלושה - תלוי בנסיבות המקלות.

כשהחלטתי לעבור, לא היה ספק שתדרש פה מכונת קפה לסניף הצפוני.

נערכו בדיקות ונשתו לא מעט כוסות אספרסו בדרך, אחרי חיפושים שיעמדו בכבוד במסגרת התקציבית המצומצמת, נבחרה כפה אדומה- הגאגיה שלי.

היא עושה פודים וגם טחון - למרות שטרם ניסיתי, עומדת לה בגאון על השיש - וזוכה ליחס מכבד.

ומאז, בבוקר, בצהריים - או מתי שצריך, אנחנו יכולות להכין קפה און ליין, ולהמשיך לנהל את שיחות הבוקר , דרך ערוצי התקשורת השונים, ללא מחסור בקפאין.

בסניף שנותר מאחור, מתוך מצוקה אמיתית וקשה של כוח אדם, קודם גמד מס’ 1 באופן מפתיע לתפקיד הבריסטה, במקום זו שהתפטרה. ומי שלא ראה ילד בן 5 מכין קפה הפוך עם ציורים למעלה, מוזמן לבוא לבקר.

הנעליים של ברוך

,רמת האירגון וחלוקת המשאבים שלנו עלתה לרמות עילאיות

.מסתבר שככל שיש יותר מכשולים וקשיים אנחנו מצליחות למצוא פתרונות יצירתיים יותר להפגש

.עושה רושם שטרם נולד מי שיצליח להפריד את החלבון מהחלמון פה

,בוקר

.מכונת הקפה דולקת וקפה ראשון יוצא לדרך

-ובכן, מעשה שהיה כך היה

,אחרי שבוע עמוס מלא חוויות  ואחרי שלא התראינו משהו כמו שלושה ימים רצופים

נפגשנו לשיחה על עניינים ברומו של עולם שצלילות דעת אינה בהכרח מתאימה להם

ומאחר שקארף הרוזה היה יעיל בפעם הקודמת, החלטנו לחזור אל ברוך

מזג האוויר עדיין נעים בערב בחוץ, שבנו אל השולחן הקבוע שלנו

.וכיוון שאנחנו באמת מרגישות בבית בבית היין, חלצה איריס נעלים

,מלצר שטרם יצא לו לתהות על קנקננו - הציע תפריטים

אין צורך - קארף רוזה קראנו בתאום

-ומה ליד  

? כרובית

 ? סלק

.מה הקשקוש הזה ?! מהיכן התובנה הזו ,שכשיושבות שתי נשים הן צמאות לירקות

טעות גדולה ! הן צמאות לדם! וכך במהרה הגיע הקארף לשולחן

מלווה בנישנוש של סטייק אנטריקוט מדמם לתוך רוטב ערמונים

.וככל שהתרוקן הקארף , כך זרמה לה השיחה

למי שטרם פקד את בית היין, צריך להסביר שהמקום נמצא בלב קיבוץ מעברות

. ומדי פעם גם כלבי הקיבוץ פוקדים את הבר השכונתי

*אנחנו אוהבות כלבים, כל עוד הם לא אוכלים לנו את האוכל

,לכן לא ממש התרגשנו, שכלבלב נחמד התקרב לשולחן מקשקש בזנבו

תוך שניות ספורות היתה אחת הנעליים בפיו והוא החל לברוח

,לקח כמה שניות נוספות לסדר את הראש

. להבין את המצב ולהתחיל לרדוף אחריו

אחרי ריצה קצרה בין בתי הקיבוץ ובעזרתו של אחד מאורחי המקום איגפנו את הכלב הסורר 

.והנעל הושבה לסינדרלה

היות והשעה היתה כמעט חצות, מיהרנו להזמין קראמבל תפוחים ליד הסאנגריה-קאווה שלנו

סיימנו לדון בנושאים הבוערים, לכבות את השריפות וללבן את הסוגיות ברומו של עולם שעמדו על הפרק

.וחזרנו הביתה לישון

* אדי

,במסגרת מסעותינו במינכן, ראה אודות, ערכנו פיקניק בפארק 

.ביקור סופר ואיסוף מצרכים מענינים הוא חלק בלתי נפרד מטיול חו”ל

.קנינו נקניק, לבבות ארטישוק , שוקולד ובקבוק יין קטן ושמנו פעמינו לפארק

,אחרי שפרסנו לנו את  ארוחת הבוקר על הדשא, התקרב כלבלב  שעשה רושם כלא מזיק

"? אך אללי התקרב מידי לסלמי וברח שנקניק בפיו וסיגל קוראת אחריו - “אמא מרשה

... מאוחר יותר גילינו ששמו של הכלב אדי ואז גם למדנו לשמור היטב על הנקניק שלנו

צום קל

3 little pigs

ערב יום כיפור ההכנות לארוחה המפסקת בעיצומן

איריס ביקרה אתמול בטיב טעם, סיגל בעמדה אחורית על האינטרנט

אז ככה, ההתלבטות קשה, יש ברוסט לבן, אסאדו בקר, אוסובוקו לבן

במקביל נבדקים מתכונים באינטרנט

אז קונים גם גם גם וגם, ועוד קצת נקניקיות עגל שיהיה מה לילדים לאכול

דני כמנהגו בקודש הזמין ריזוטו, אז קונים גם קצת פרמזן

ממחזרים מתכון מצויין מהספר של גדי גוב, של יקירנו אהוב בטננו - אייל שני

ריזוטו חצילים

ערב חג, החבר’ה מופיעים עם האופניים הפקלאות והבשר

בעיתוי מדוייק- בו ברגע שטארט השקדים והתאנים יוצא מהתנור

צריך להספיק לקניות, חסרה קצת חמאה בבית

המגה סוגר דלתותיו בפנינו. אנחנו מרגישות מרומות

אבל ממשיכות כלאחר כבוד לסופר המקומי , זה שנמצא ממש אצל השכנים ולבו פתוח והומה

שם מקבלים את פנינו יפה ומכל הלב נשיקות וחיבוקים

פטרוזיליה, כרובית  ובצק עלים. חלב ומעדנים לילדים וקולה זירו לאיריס

חוזרות חזרה הביתה לטפל בחזירים

חזיר אחד החזיר נשמתו בתור ביצה מטוגנת עם בייקון

חזיר אחד נמשח בחרדל דבש שום וטימין וחיכה בסבלנות במקרר

חזיר אחד הפך לקדרת אוסובוקו עם תפוחי אדמה וקציצות סולת

ואסאדו בקר, החליט על דעת עצמו לטבול ביין ובירה ולקחת איתו ירקות שורש כשבויים

וכן

הכל למען המדע

אז נכון לעכשיו, הקדרות בתנור, ואחרי שנרגענו עם שוט של אספרסו קפוא

חזרנו לעיתון ולקברנה סובניון

הריחות בבית - משהו שגם בימי חול קשה לעמוד בפניו והרוח נושבת מכל החלונות

שתהיה שנה נפלאה, ממלאת חושים, כל יום חוויה ולימוד, צמיחה ושגשוג

כי האושר הגדול ביותר נמצא במקום בו אנחנו לומדים לאהוב את עצמנו