יום שלישי, 8 בנובמבר 2011

צ'ק אין = שתפי את מיקומך עדכני אחרים היכן היית, לאן את הולכת ואיפה את עכשיו. (ומה את אוכלת...)





צ'ק אין 2 (*) ארוחת בוקר
המשלחת הגיעה. שטיח אדום נפרש במורד המדרגות.
ברוכות הבאות לשלוחה הצפונית של התאומות (הסיאמיות).
המרפסת ערוכה, שולחן ארוחת בוקר - ארוחה קלה, כי היום המתוכנן יכלול עוד הרבה.

 בשביל הבנות המגיעות לפרובינציה, מדובר בצ'ק אין מספר 2. בכדי לצאת למסע מחוץ לאזור החיוג שלהן חייבים לאכול קודם משהו קטן.
בתזמון המדויק מופיעה השמש מחד והעננים האפורים כנגד, באמצע הכרמל הירוק שלי.
סלטים , לחם, גבינות וגוש חמאה. לפתוח את התאבון, לרפד את הבטן - "שיהיה עם מה לספוג את היין..."
מאפינס בננות , ברוטב טופי בננות (יש מי שמתעקשת להוסיף חטא חמאת בוטנים על פשע) מקנחים את הארוחה,
קפה מהגאג'יה, למי שטרם שתתה. אחרי שמתעשתים ושואפים קצת אוויר צח - אפשר לצאת לדרך.


צ'ק אין 3 -יקב טוליפ 
במרחק דקותיים מהמרפסת נמצא יקב טוליפ, עושים כבוד למפקדת הטיול, אנחנו מתיישבות על הבר, היין נמזג , עדיין מידע רב להשלים, כוס ראשונה מוקדשת לענת שצועדת אל האור בימים אלו (מאוחר יותר יהיה גם בקבוק) שנאמר, על הכוס שנשברה, צריך הרבה כוסות יין להתאוששות מהירה.
בחוץ גשם, בפנים הגוף רק הולך ומתחמם - והנה נתי כבר מתחילה להתפשט....
כשמגיעים ל BLACK , שואלת ענת בתמימות - אז זה היין הטוב? אנחנו כבר בסדר.


(הזמנת השולחן בלימוזין נדחית, מפאת ארוחת הבוקר הקלה. ממשיכות ליקב יפתחאל, יקב יין ודבש)






צ'ק אין 4 - יקב יפתחאל
היקב לא נראה זר לסביבה במבול שיורד. ארובות השמיים יוצרות למבנה את התפאורה המושלמת . והנה אנחנו מגיעות, כמו נחיל דבורות מרכלות ומזמזמות, טועמות, מתענגות ומלקקות דבש.
היין הטוב, הדבש וריח של קרמים ארומטיים מדגדגים לנו את כל החושים. מצטיידות ביין לרוב  וחוזרות לכיוון לימוזין,
בשמיים אפורים וקרני אור שחודרות אותם .


( אבל לפני לימוזין, הבנות רוצות לראות את נדב, אז ראינו והתקבלה החלטה בפה אחד , לגמור אצל נדב....
אז חיכינו עם הצ'ק אין )

צ'ק אין 5- לימוזין
הפרות עברו לדום כשנכנסנו למסעדה, מפקדת הטיול הזמינה לנו שולחן נפלא ליד החלון, בקבוק יין נחלץ במהרה , והוקדש לפי הבטחה מוקדמת, לענת. נתי נעלמה לדגום את פינת הצליה היפיפיה ולחפש עבורנו את הפרה המדממת המושלמת.
לא עושים צ'ק אין לפני שמגיע הבשר. הגענו רעבות, הזמנו בנדיבות, שלא להעליב אף נתח, אנטריקוט, פילה, סינטה אסדו - מגוון מפואר שהגיע לשולחן, לא אחרי שליבי דרשה ונימקה- היא רוצה שיביאו כבר את הבשר, "כדי שנוכל לשתות אותו עם היין..." הבשר, קשה לתאר במילים - אבל אני חושבת שלרגע (קצר) חדלה הקשקשת - והשתררה שתיקת התפעלות.
מצלמות התחילו לתעד והידיים נשלחו.

בו במקום הגתה רונית מדד חדש לטיב בשר- שיכנס לספרי ההיסטוריה- "שווה גניחה..."
ואכן, היה שווה 6 גניחות, דירגה ענת. גניחות הסכמה נשמעו סביב.
בבשר שנשאר על העצם, טיפלה איריס ביסודיות והתמדה. נשיונל גיאוגרפיק HD, כשהיא יכולה להתחרות בלביאות הכי עצבניות, יש כבוד- הבנות הסכימו שככה היא הכי יפה... (הי בובה, נגבי את טיפת הדם מהסנטר)

                                                          לפני -

                                           אחרי -
אחרי שהבשר נגמר וגם הבקבוק המצוין השני שהגיע לשולחן, הגיע הזמן להפרד, מהבשר כמובן - ולהמשיך לנקודת הציון הבאה.

צ'ק אין 6 - נדב - HERE WE COME
חשבתם שזהו? שנגמר המקום?
אז לא, וכמו שצריך אחרי המלוח בא מתוק- ואחרי בשר במקום של בשר, חזרנו לקנח בנדב קינוחים. קפה לכולן - כי הדרך הביתה, ארוכה לרובנו - ושלושה קינוחים - רק כי הערמונים נגמר... גם כאן נרשמו אי אלו גניחות מהשולחן. שביעות רצון וסוף טוב ומתוק לטיול. והקלוריות? למי ששואל - כדברי הפילוסופית ענת - "אי'ל' פאת- בתחת" - והיתר- היסטוריה.


אז נכון, זה יום של כיף , החשבון אגב היה לא נורא בכלל, והחברה- לחברה כזו, באמת אין מחיר. כנראה ככה זה שמשחררים בנות תל אביביות בטבע, כיף גדול. לא הפסקנו לחייך, כמעט .
חברות טובות זה משהו שמאריך את החיים והפך אותם למשובחים.

ועכשיו המפקדת מארגנת את המסע ההדוניסטי מנקר העיניים הבא - אנחנו כבר במתח.