קומונת האוכל שלנו נולדה על ארוחות ילדים
אחרי שגילינו כמה זה זמן נגזל בקניות, חיתוך, קיצוץ, ריסוק, בישול והזבלה ,
וכמה זה מלכלכך את הבית (אנחנו יודעות לשמצה בניקיון וסדר)
בקיץ, זה היה יחסית קל
מוציאים שולחן לרחוב, הילדים יושבים על פי רוב עם נטול רק עם טיטול -
כי באמת חבל על הבגדים,
פסטה קטצ’ופ - שניצלים וירקות
כל אבות המזון.
אחר כך, שוטפים עם צינור- כן , גם את הילדים -
חתולי הרחוב דאגו להשלים את המלאכה.
התחיל החורף - ועברנו לשיטת הלסירוגין
יום פה ויום שם - כל ברדק אחר הצהריים צעצועי פלסטיק והארוחות היה בבית אחד
הדו קיבל כמה שעות חסד - בהנחה שסודר מהברדק של היום הקודם
תובנות קולינריות חדשות-פתיתים הכי מעצבן לנקות וג’לי לא יורד מהרצפה,
ילדים לא אוכלים אוכל ירוק, אורי מת על שריפס, אחד תותיאיתי, "אסור חלב" ו"מעדען חלב"
הילדים הוציאו את כל הסירים מהארונות
וניסו להכנס - לארונות.
אחרי צהריים רבים הועברו בין ים (מכמורת) גני שעשועים (חניאל) ומשחקיות
תלוי בעונה, כשחזרנו הביתה מאוחר -
שמור היה מקום כבוד לפיצות, שהוזמנו מהדרך
כי אחרי הים הם היו מוכנים לטרוף גם אותנו
הילדים מאוד אוהבים פיצות
אז לבלונדי עם תירס
גיו בלי גבינה עם זיתים
אוריק - אפשר גם שרימפס וגם פפרוני ?
ואיתי- מוכן לאכול הכל וגם מה שנשאר
ואם גם למבוגרים התחשק -
האפשרות היחידה להזמין פיצה חריפה אש
הדבר היחיד שהילדים הסכימו להשאיר .
ולא ישכח המשפט האלמותי שנאמר מהלב-
כמה שזה הרבה יותר קל לעשות את הדברים בזוג.
באמת, קל וכיף...
פעם, כשהייתי קטנה, אוכל לילדים לא היה סיפור גדול. היום יש מודעות גדולה יותר למה שאנחנו מכניסים לפה (בעיקר לפה של הילדים שלנו). כל כך הרבה חומרים שפעם נחשבו לבטוחים ומומלצים, כיום הורים רבים לא מעיזים לקרב לילדים שלהם (חומרי הדברה ומוצרי מזון שונים).
השבמחק